ארז..
/ שרי
לצערי ,לי אין זיכרונות נעימים לחלוק איתכם בנוגע לארז..גם לא זיכרונות מרגשים או עצובים.. למרות שאנחנו בני אותו גיל,נראה שהחיים של שנינו התנהלו כשני קווים מקבילים שאף פעם לא נפגשים. ארז בשבילי הוא לעולם משהו אחר ממה שהוא בשביל כל אחד..ואחד מכם..בשבילכם ארז הוא בן, נכד , חבר, אהוב.. ובשבילי ארז הוא זיכרון...
אני פגשתי את ארז לראשונה שנה אחרי שהוא נפל..בדיוק בתקופה שרובכם ניסיתם לשרוד את האסון שנשאר בלעדיו..
המפגש שלי עם ארז נוצר מתוך הכאב שלכם .. מתוך החלל העצום שהוא השאיר..
במקום שבו אתם נשברתם.. כעסתם .. כאבתם.. אני פגשתי את ארז..ארז אחר.. ארז שבא מתוך זיכרון... ארז חי ונושם..
הנוכחות שלו בוודאי חסרה לכל אחד ואחד מכם עד כאב.. אבל בחיים שלי ארז חי! ולא רק בשלי..הוא חי והוא חלק מהלב של מאות ילדים, שבשבילם הוא מסמל את התקווה.. את האפשרות לחלום ואת אמונה בעצמם..
אני לא הכרתי את שער חמש.. לא את הפועל ת"א וכדורגל אף פעם לא עניין אותי..אל הפרויקט הגעתי כסטודנטית שחיפשה מלגה...באתי לתת את השעות וללכת..די מהר הבנתי את המשמעות של המקום הזה.. את זה שלא מדובר כאן בעוד בית ספר לכדורגל.. מדובר כאן במשפחה... שמכבדת.. שנותנת לכל אחד את המקום שלו.. שדואגת..
ואת הדאגה שנשארה ללא מענה כשארז נפל, ינון מחליף בדאגה לכל הילדים האלה..שמסתובבים בגאווה עם החולצות האדומות ששמו של ארז מתנוסס עליהן גם בימים שאין בהם אימון.. אני לא חושבת שמישהו מכם יודע כמה ילדים היום מכירים את ארז ואת סיפור חייו ..
ילדים שרק הלכו לגן כשארז נהרג עוברים פעילויות חברתיות בחדר הזיכרון שלו..משחקים בטורנירים לזכרו.
ומי שמבין קצת בכדורגל יודע.. שילדים מבית שאן שמשחקים בהפועל ת"א זה חזון אחרית הימים.. אם ארז היה איתנו היום הוא היה מספר לכם את זה..
אבא ינון.. שהפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי...לקח את הקבוצה הזאת שארז כ"כ אהד והשתמש בה ובתקציבים שלה כדי להוקיר את זכרו וכדי לחנך ולהטמיע את הערכים שארז גדל והתחנך עליהם..
אני לא מאמינה שמישהו מכם באמת יודע כמה ילדי רווחה שחולמים לשחק כדורגל, נמצאים בפרויקט הזה מבלי שההורים שלהם שילמו שקל.. וכמה סטודנטים סיימו בזכות הפרויקט תואר ראשון..כמה ילדים מוצאים פורקן לבעיות שלהם וכמה ילדי חינוך מיוחד מוצאים את המקום האמיתי שלהם באמצעות הכדור ובאמצעות הפרויקט
ארז אולי נהרג והחיים הפיזיים שלו נגמרו.. אבל כולנו נמות מתישהו..אך לא לכולנו תהיה הזכות להיות חלק ממפעל חינוכי כזה גם אחרי המוות שלנו.. ארז לעולם לא ימות... הוא לנצח יגע בילדים שהם הדור הבא שלנו..
ארז יישאר תמיד האוהד מספר אחת של הקבוצה מספר אחת.. שרוצה להראות לו כמה הוא היה משמעותי בעבורה ..וכמה היום הוא משמעותי עבור כ"כ הרבה ילדים..
אני לא יודעת אם הדברים הללו.. יביאו למישהו מכם , שחווה את האובדן של ארז , הקלה.. או נחמה.. אני רק רוצה שתדעו שלמשפחה שלכם הצטרפו מאות אנשים.. שארז הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם...
הוא כבר שלוש שנים חלק מהחיים שלי..ולעולם יישאר ככה.. יהי זכרו ברוך!